מי אני
החברים שלי קוראים לי פרג, אבל אתם יכולים לקרוא לי גם קנדי. אני מגיבה לשני השמות, תכל'ס.
בימים אני עוסקת בשיווק, בתחומי האינטרנט והסלולר, אבל האמת היא שיש מאחורי מספר שנים לא מבוטל של עיסוק בתוכן ובפיתוח שלו, על רבדיו המגוונים – החל מכתיבה, דרך משחקים וכלה במוסיקה,כמובן.
כשיורד האור אני מתפקדת גם כיועצת מוסיקלית (בעיקר לאירועי בוטיק ולפרקי טלווזיה, וזה בלי להחשיב את החברים שלי, שאוהבים להתקיל אותי גם שם ), ובכל שאר הזמן (תחשבו בעצמכם כמה נשאר) אני צלמת סטילס, בעיקר יח"צ ודוקו.
האהבה שלי למוסיקה (שעולה,אגב,על כל שאר העיסוקים שלי) התחילה כנראה עוד בבטן של אמא שלי, ומימשה את עצמה בגיל שנתיים עם התקליט הראשון ששמתי לבד על הפטיפון.
האובססיה עצמה התחילה יותר לכיוון גיל שמונה, עם הרדיו טייפ הראשון שלי ונמשכת עד היום.
הבלוג הזה הוא רק סממן לאספנות כפייתית, לסקרנות מוסיקלית בלתי נדלית ולעובדה,שכנראה, בגלגול אחר הייתי גם מוסיקאית מסוג כלשהו.
אז מה הולך פה?
מאחר ואני חייבת לשמוע מוסיקה רוב הזמן, אין דבר כזה לקום בלי מוסיקה. לפעמים אני קמה איתה בראש, לפעמים היא מחכה לי שאגלה אותה, לפעמים אתם שולחים משהו משלכם, שאיתו אתם אוהבים לקום. אבל מוסיקה חייבת להיות.
הבלוג הזה, שמטרתו לשתף את אוהבי המוסיקה באשר הם באהבה הזו, בהרחבת אופקים מוסיקליים ובפתיחת הבוקר בכיף, עלה לפני שלוש שנים (או קצת יותר, מי כבר סופר) ונדמה לי שהוא עושה לכם הרבה כיף.
אם הגעתם עד לכאן, אני מקווה שתשארו,לפחות לאיזה קפה, הא?
מיילים עם שירי בוקר, המלצות ושאר ירקות מתקבלים בשמחה לכאן,
שיהיה בוקר טוב!
