לזאפה חוקים משלו. ביקורת הופעה מצולמת חלקית (אן,שבן וכהן)
- ממתק ליום
- 3 תגובות
אני לא אוהבת לכתוב ביקורת רעה בדרך כלל, בטח שלא על הבוקר ובמיוחד לא לפני שהולכים לישון( עכשיו כבר אמצע הלילה). אבל מאחר והתסכול בוער בי, החלטתי שזה עדיין המקום שלי, בשביל המוסיקה, גם אם זה רע (וגם אם זה ארוך מהרגיל וזה הולך להיות ארוך…).
**
אני חוזרת עכשיו מההופעה השניה של קרן אן,שלומי שבן, ואבישי כהן (החצוצרן) בזאפה תל אביב. על הנייר הבטחה, בפועל תפסת מרובה לא תפסת. אתמול היתה ההופעה הראשונה, ואחרי ההופעה שלי (ממש אחרי) מתחילה עוד הופעה.אה, ומחר בצהריים גם יש.אם כבר אז כבר.
את מה שיש לי להגיד אפשר לחלק לשניים, לחלק של המוסיקה ולחלק של המקום, ומאחר וכבר באתם לכאן, נתחיל מהמוסיקה.
כל אחד מהשמות הללו, הם אהבה גדולה שלי בנפרד, וצירוף של שלושתם (במיוחד בניצוחו הכריזמטי של שבן) הרים את הציפיות לשמיים (והיה אמור להרים גם את הביצועים). את שבן וקרן אן ראיתי כבר אינספור פעמים, כל פעם במועדוני הופעות שונים, כך שאי אפשר להאשים אותי שלא ידעתי למה לצפות ואיזו סחורה אני אמורה לקבל. היה ברור לי שהשילוב עם אבישי כהן יוביל לעיבודי ג'אז קסומים. אני מניחה שכך חשב גם רוב הקהל המבוגר שהגיע להופעת הישיבה (אני ושץ הורדנו את ממוצע הגילאים,ואני לא מדברת על 35-40, תעלו עוד צפונה).
הם התחילו טוב, עם שילוב של שבן ןאן בתרגום אחד את מילותיו של השני, בתערובת נחמדה של השירים שלהם יחד. הוא ,כרגיל, וירטואוז על הפסנתר, היא מקסימה ושברירית עם קול שעוטף ועושה נעים ועם פריטות גיטרה מדויקות ואבישי כהן..וול,אבישי כהן מחכה. מחכה לסימני בימוי משבן,שניהל וניצח על כל האופרציה (שכללה גם רביעיית כנרים), מחכה לתורו, לכניסות המתאימות ( ומרוב שהוא היה לחוץ הוא לא נכנס תמיד בזמן) ולהרגשתי – לא קיבל בכלל את הבמה שמגיעה לו, או אולי אפילו איזה סולו נחמד (שהגיע בסופו של דבר ממש ממש בסוף לפני ההדרן וגרם לי סיפוק יותר גדול מכל ההופעה כולה).
אבל הקונספט לא המשיך כמו שהתחיל ועד מהרה החלו החברים שבן את אן לשיר אחד שלו אחד שלה, שניים שלו וכך הלאה, כשהמשוואה המשולשת לא מצליחה להתאזן. הבחירה בשירים שלה הלכה על המיינסטרים- אלה שכולם מכירים,הלהיטים הגדולים. הבחירה בשירים שלו היתה מנוקדת בתמיהות כמו הביצוע ל"גור חתולים" שהיה ביצוע מנותק מרוח ההופעה עד אז (ובהחלט מנותק מרוח הקהל שלא היה נראה שהוא מבין מה הוא שומע, ופשוט המשיך לשבת דומם וקפוא). ואבישי כהן? נו, הוא רק התרכז בסדר הכלים עליהם הוא מנגן (שתי חצוצרות,חצוצרה קטנה, ועוד חליל), וחיכה לתורו בסבלנות. כך חלפה לה שעה ורבע, שלא הצליחה לגרום לי להתרכז למשך יותר משיר אחד רצוף בהופעה הכוללת. תקלות סאונד קלות ( בעיקר בחיבור גיטרת הבס של קרן אן ,תקלה שהמשיכה לאורך כל השיר), לא תרמו.
"כולם אומרים את צוחקת לי בפנים
חופשי
תתביישי"
לקראת הסוף החלה להתגבש בי ההבנה שמה שאני רואה הוא לא השבן שהכרתי, הוא אולי איש מוכשר יותר ממה שחשבתי ,שכן הוא זה שעומד מאחורי כל האריזה השיווקית הזו.הוא יודע לאיזה קולות להתחבר ומה ימכור. בכלל, אני חושבת שהוא אחד האמנים שמופיע יותר ממה שהרפרטואר שלו מכיל. מה שאומר שהוא גם איש עסקים טוב. שאפו. רק שהפעם, היה נראה כאילו הוא בולע אותם,ולא היה ברור לי להופעה של מי הגעתי ומי קובע כאן את החוקים. אני חייבת להגיד שאילו השלישייה המצוינת היתה נכנסת עם ההופעה הזו לסטודיו ומקליטה דיסק, זה היה נשמע הרבה הרבה יותר טוב, ולו רק בגלל העובדה שעניין ההופעה עצמה והתיאום בין שלושתם היה מתוכנן יותר. העיבודים היו טובים,אחרי הכל זה שבן, והוא וקרן אן כבר שיתפו פעולה בעבר בפסטיבל הפסנתר, אבל הפעם זה לא הוציא לא מקרן אן את המיטב ובטח ובטח שלא מאבישי כהן.
אבל הופעה היא לא רק האמנים שעומדים על הבמה ונותנים את כשרונם, אלא גם המקום. אני סמוכה ובטוחה ששתי הופעות בערב ("עקב הביקוש") הוא לא דבר פשוט, אבל זה גורם לכל עניין ההופעה להיות הרבה פחות ספונטני, הרבה יותר מתוזמן ומתוכנת=הרבה יותר משעמם (ועוד לא דיברתי על המחיר הגבוה).
עקב העובדה שהזאפה מחליט כל פעם שהוא משהו אחר (והערב הוא רצה להיות היכל התרבות) היא בעייתית בעיני. כבר הייתי באינספור הופעות במקום הזה ועדיין לא הצלחתי להבין את החוקים.מה שכן, הזאפה מנהל לך את הערב.בשמונה וחצי פתיחת דלתות,סדר הישיבה כסדר הכניסה (אנחנו הגענו דקות ספורות אחרי וכבר לא היה מקום מקדימה ליד הבמה), ההופעה בעשר. יש לכם זמן לפרנס את הזאפה,לאכול ולשתות עד רבע לעשר. מילא שהתפריט והמחירים הם של מסעדה (קרפציו ב 41 שקלים- לא טעים אם שאלתם), גם חוקי הזמנת השתייה מוזרים- את הצ'ייסר עם הבירה אי אפשר לקבל אחרי,רק לפני, וצוות המלצריות (שניסה להיות יעיל) היה מורכב כנראה מחבורת מכ"יות בדימוס, כך שמצאנו את עצמינו בחלק מהזמן נזופים משהו. לחלק מהאנשים שהגיעו (להופעת ישיבה אני מזכירה) לא היה כלל מקום לשבת.נו מילא.
ועוד דבר- אני מצלמת הופעות. הרבה הופעות.לא תמיד יש לי את החשק,אבל אני תמיד עם מצלמה. חלק מההופעות אני מצלמת בתשלום,אבל אפילו כשאני מגיעה להופעה ובא לי לצלם אותה בשביל עצמי (או נניח בשביל להכין לכם פוסט מצולם מושקע), ואחרי לחיצה אחת מגיעה אלי אחראית המשמרת ומסבירה לי שאסור לצלם עם פלאש, זה כבר יכול לפוצץ לי נתיך. מילא שיש הופעות שאסור לצלם בהם בכלל אני מבינה (בחו"ל יש כאלה בדרך כלל) ומודיעים על כך מראש ואין הפתעות, אבל ה"חוק" של הזאפה במקרה הזה לא היה ברור לי,מה גם שכבר יצא לי לא אחת לצלם שם (עם פלאש כמובן…)..ומילא אסור פלאש.כיביתי והעלאתי אסא. גם אז מצאתי את אחראית המשמרת צופה עלי ,מעברו השני של העמוד, ומחכה (במבט מודאג) לקרוא לאיש הבטחון שיסלק אותי אחר כבוד מהעמדה המפקופקת. כך או כך, הכנסת האורחים לא היתה משהו, לפחות לא עד שצריכים לשלם. וזה רבותי, הוא בדיוק החומר שיכול להרוס הופעה, במיוחד אם ההופעה ,במקרה הזה, לא מאוד רעה, אבל עדיין משעממת למדי.
המזל הוא, שאני באמת אוהבת כל אחד מהם בנפרד, וראיתי מספיק בשביל להמשיך לאהוב את השירים עצמם, אבל מצד שני, אולי באמת ראיתי מספיק.בלייב אני מתכוונת.
כדי לקנח בכל זאת במשהו טוב, הנה כמה שירים שלהם יחד (מהופעה אחרת) ולחוד , שיהיה לכם מה לשמוע בסופ"ש הזה (שיהיה ,למרות הכל, כיפי במיוחד- לא לשכוח בשבת תל אביב חוגגת מאה ואני כנראה אהיה פה עם ממתק שבת נוסטלגי במיוחד 
תבואו!
היום כשקמתי היה לי מעין יום כיפור על ההופעה – אולי שחטתי אותה מוקדם מידי ואולי הייתי קצת קיצוני – אז זהו שלא !!!
כמו שקנדי רשמה ככה היה בדיוק
עוד דבר אחד שפריע לע אתמול להיכנס לאווירת ההופעה – בהמתנה להופעה לא השמיעו מוסיקת רקע – כן זה היה אולם מלא מבוגרים עם רעש של סכום צלחות ובדיחות של ההורים – הרגשתי "באירוע ברית\ה" – שאלוהים יעזור
סופ"ש מעולה לכוללללללללללללם !!!
[...] ואבישי כהן ש
זה נראה לי לגמריי זר,
כנראה שהאוירה בירושלים היתה טובה בהרבה.
אמנם אבישי כהן באמת לא בלט כמצופה, ושלומי היה קצת פחות מתקשר מבד"כ (זו פעם ראשונה שראיתי את קרן אן מופיעה אז לא היו לי שום ציפיות), אבל ההופעה היתה מהממת. הקהל לא רצה שתגמר, והם עצמם לא ירדו עד אחרי חצות, אחרי שנגמרו כל השירים המשותפים שיכלו לבצע, כולל סולו שלומי, סולו קרן, ואילתור בלוז משותף.
היו רגעים שבהם היתה תחושה שכל הקהל עוצר את הנשימה, וכל שיר ושיר בוצע כאילו הוא היחיד שהופיעו באותו ערב, חוויה בפני עצמה, ובכל זאת כל הערב לא חדל מלהבנות יצירה שלמה, גם בשירים כמו גור חתולים.
היה נראה שהם חולקים עם הקהל סוג כמעט אינטימי של הנאה שהם חוו על הבמה. הצטערתי לקרוא שהחוויה שלך היתה שונה לחלוטין, בחיי.