כמה טוב שבאת .הביתה.
בעוד כמה שעות תנחת כאן הטיסה מקליבלנד ועליה החברה הכי טובה שלי, שנסעה לשם לפני 8 שנים, ובחרה להשאר.
עכשיו היא חוזרת, וכבר מאתמול אני מזמזמת את שיר הבוקר הבא, שעם כמה שהוא קלישאה,הוא מתאר הכי טוב את ההתרגשות הזו בבטן, את השמחה המתפרצת, את הקפה הארוך שבא עלינו לטובה (במקום קפה טלפוני), ואת החור הזה שהולך ומתמלא לו לאט לאט בחדווה. כי את השיר הזה, אני מאמינה, שומע כל מי שחוזר אחרי שהיה ממושכת בחו"ל, ומרגיש נכון, או בבית.
והיא,סוףסוף היא בבית.
ווולקאם טו יזראל בייבי.





