Morning Candy

התעוררתי לבוקר מקסים, שכלל הפתעה מדהימה מבית האהבה שלי, שיכולה להקים בית הפקות להפתעות.

כשדיברנו בשבוע שעבר על חופש שצריך לקחת, על ללכת לשופינג, הובטח לי שזה יקרה ממש בשבוע הבא, אולי אפילו ברביעי, אני רק צריכה לקחת את החופש בפועל. לא הובהר באיזו מדינה זה הולך לקרות..:)

למעשה, התבשרתי ממש אתמול בלילה, שאני בעצם עוד יומיים טסה לפריז, עיר האורות והרומנטיקה, עיר הקורסונים והקפה, לחגוג בה את הסילבסטר, לפתוח איתה את העשור הבא , ולצלם כמה פריימים של שלג, אם אפשר על הדרך.

האושר גדול ממה שאפשר לתאר כאן במילים, אבל אישה אחת תקועה לי בראש מאז אתמול בלילה, ויש אפילו מוזיאון על שמה בפריז. ממתק הבוקר הזה, שכנראה ילווה אותי בכל בוקר גם שם, הוא השיר הצרפתי האולטימטיבי, הקלאסיקה של הקלסיקות, ממש כמו האהבה שלי.

את מיקסטייפי העשור אעלה כבר בינואר עצמו, מיד כשאשוב ,

עד אז, שתהיה סוף שנה מעולה, ואחלה 2010.

בוקר טוב !!!

על היציאה המתוקשרת של יהודית רביץ מהארון (השקוף) שמעתי דווקא מטוויטר ולא מאמצעי המדיה הראשיים. מצחיק לקרוא תגובות של אנשים על האייטם הזה, שכל כולו מגוחך,אחרי כל כך הרבה שנים, אבל כמו שדניה היקרה אומרת- ברוכה הבאה ,נעים פה ויש מקום לכולם.

זה העלה לי בראש מיד את השיר הבא, שכתב לה יעקב גלעד, ורק מוכיח, למרות שעברו 20 שנה,שבאמת עכשיו הכל בסדר.

בוקר טוב!

השנה (והעשור) מתחילים להתקרב לסיומם וקדחת הסיכומים נמשכת ומתגברת ככל שעוברים הימים.

מאחר ואין סיום שנה בלי סיכום שנה, ומאחר והשנה גם העשור נגמר בדיוק באותו הזמן, והזמן שלי מוגבל, החלטתי שלא יהיה סיכום שנה, ואם כבר נסכם משהו, הרי זה את מה ששמענו בעשור האחרון.

זה הזמן להתוודות: עקרונית אני לא חושבת שיש דבר כזה- סיכומי עשור "נכונים". הרי לא באמת אפשר לסכם עשור מבחינה כמותית. קראתי מעט מאוד סיכומי עשור, ולו רק בשל העובדה שרובם נסמכים על טעם מאוד אישי, לפעמים טעם שקולע לשלי ולפעמים רחוק מאוד, לפעמים על הייפ ולפעמים על השמות הגדולים.

לכן החלטתי גם שלא לסכם בצורה כזו את העשור – כלומר, מילולית. למרות שזה בלוג שנסמך על מילים, לפעמים עדיף פשוט להגיש את המוסיקה בצורה ערוכה, ולתת לכם לשפוט ולהחליט מה אהבתם ומה פחות.

מאחר וטעמי המוסיקלי ידוע כטעם השוליים (ברכות לקוראיי – תייגתי גם אתכם תחת ההגדרה ), ואי אפשר לתת סיכום עשור מלא שמסתמך רק על אינדי (פולק,פריק פולק,רוק, תקראו לזה איך שאתם רוצים), גייסתי למשימה את חבר הילדות המוסיקלי שלי, שיביא את המיינסטרים לבלוג הזה, וישלים את תמונת העשור הזו, בסיכום זוגי שימנה לא פחות (ואולי אף יותר,תלוי) מעשרה מיקסטייפים שונים על פי ז'אנרים מוסיקליים.

מאחר וההחלטה נפלה רק עכשיו, יש לפנינו חתיכת מירוץ, אבל יש לכם למה לחכות.

לכן, אם לא אהיה כאן כל בוקר, תבינו שאני מפשפשת, צוללת, נזכרת ובעיקר ממיינת את השירים שיצאו העשור הזה ובאו להשאר (לפחות אצלי). לא יהיה קל, אבל יצא שווה את ההמתנה.

עד הפעם הבאה ,

קנדי.

יש בשמיים עננים כל כך יפים,שזה היה מתבקש לבוקר הזה.

ישן וטוב. בוקר מקסים שיהיה.

יש המון דרכים לספר סיפור על חברות אמת בין נשים, אבל זו דרך שכל כך שווה לפתוח איתה את הבוקר ולחייך.

שיר הורס מבית Hello Saferide, האישה עם השירים שמספרים סיפור,גם עם לחן המתוק וגם במילים.

בוקר טוב !

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

You call me up in the mornings
We’ll stay on the phone until dawning
You tell me secrets I actually keep
You call me up around noon and
Bring me all the good gossip
You hold my head when I throw up
I hold your hand when you weep

And we talk about friends and we talk about records, talk about life and
we’ll talk about death, and we dance in the living room, dance on the
sidewalks, dance in the movies, dance at the festivals, dance, dance
No men ever really dance like this

Damn! I wish I was a lesbian
Damn! I wish I was a lesbian
Damn! I wish I was, and that you were, too
So I could fall in love with you

You call me up in the evenings
And tell me what they did this time
No matter what, I’m by your side
When it’s raining, we’ll go to the video store
We even like the same movies
No damn jedis or hobbits this time

And you laugh at my jokes and I laugh at your jokes and I even like the
birthday presents you get me,
and we dance in the living room, dance on the sidewalks, dance in the
movies, dance at the festivals, let’s dance, dance.
No men ever really dance like this

Why don’t, why don’t I fall
Why don’t I just fall in love with you

באיחור אופנתי משהו,לאחר שכבר הושמעה בכל תחנות הרדיו והתראיינה בכל מקום אפשרי, מגיעה דניאלה ספקטור גם לבלוג הזה. הסיבה נעוצה בקוראת אדוקה בשם קרן, שמבקשת את השיר הזה כשיר בוקר, חזור ובקש, והאמת שכבר הגיע הזמן.

"הכוכב הזה מת" הוא שיר שבוודאי לא אהבתי בשמיעה הראשונה, וגם לא בשניה. הוא היה צריך לחכות לזמן השמיעה המתאים שלו בכדי שיתחבב עלי (ועוד בצורה כזו שלא תאפשר לי להגמל). כל מה שצריך הוא בוקר (או לילה) כמו זה- טיפות, אפרוריות ופקק.

היום זה ישב בול, וזה לא יוצא לי מהראש. אם אתם לא מכירים- זה הזמן (אפשר גם להציץ בבאנדקאמפ שלה ולשמוע את שאר האלבום) .אם כבר הכרתם, בוודאי תשמחו לשמוע אותו שוב.

בוקר טוב.

כבר די הרבה זמן שאני רוצה לכתוב כאן על We are Ghosts, אבל האמת היא שחיכיתי כדי שיהיה גם מה לראות ולא רק לשמוע.

הכל התחיל בסמס אחד מגיא, שהזמין אותי לג'אם מאולתר אי שם בדרום העיר. ארזתי מצלמות ובאתי.
כשהגעתי היו שם כבר בשליש הראשון של מה שלימים יקרא We are Ghosts ,עם מוסיקה פסיכדלית יפייפיה, באולפן הקלטות חשוך.
היו שם מורפלקסיס (בנימין אסתרליס), שני קדר, אורי דרור, נעה מאגר, דני רוה ו Saccadic eye motion.ליווי צמוד לכל הנושא נתן גם גיא חג'ג,האיש והעונג. הרעיון פשוט ויפה- נגינה משותפת בלי תכנונים מראש, וללא צורך במילים.
אני חייבת להגיד, שלפרקים,מרוב שנסחפתי עם המוסיקה, שכחתי שבאתי בכלל לצלם.

חמשת הקטעים עצמם נארזו היטב בעמוד מושקע בבאנדקאמפ, בו אפשר גם להאזין להם במלואם וגם לרכוש אותם, ועכשיו יש גם וידאו בעריכתו של מורפלקסיס, שיעשה לכם חשק לשמוע עוד.

היה תענוג להיות שם,ועוד יותר תענוג להיות חלק מהפרויקט הזה ולראות את הדברים נבנים – החל מהג'אם עצמו, דרך מציאת השם, ועד קיבוץ התמונות לכדי ההדר המקסים של הפרויקט .

עכשיו רק נותר לכם ללכת לשמוע, לקנות אם תרצו , ולהנות.

אני אחזור בשני בבוקר, עד אז,

לילה (או בוקר) טוב !

We Are Ghosts – I'll Catch Your Last Breath from Morphlexis on Vimeo.