רשמים מאינדינגב (בלי ממתק מצולם בינתיים)
כבר הרבה זמן לא נסעתי לפסטיבל מוסיקה, שלא לומר פסטיבל ישראלי, ועוד אינדי. ועוד במדבר.
הפעם החלטתי לדגום בעצמי את מה שכבר שנתיים אני שומעת עליו.
שמו של פסטיבל אינדינגב יצא לפניו כבר לאחר הפעם הראשונה שהתקיים ,לפני שנתיים. עם קהל נלהב שמספר לחברים שלו שמספרים לחברים שלהם, עם אתר מעודכן שיודע לתקשר יפה עם בלוגרים ועיתונאים, עם וייבים חזקים של טבע, חזרה לשורשים וחוסר מסחריות נעימה, ועם ליין אפ עמוס מאוד, לעיתים אף עמוס לעייפה, יצא הפסטיבל לדרכו גם השנה, במתכונת המורחבת.
אודה ולא אבוש שהנוכחות האישית שלי שם החזיקה רק עד צהרי שבת, פשוט בגלל שמזג האוויר החליט להידמות לאוגוסט והיה שרבי מדי אפילו בשביל עוד מוסיקה (זקנה כבר אמרתי?).. ,אבל מהשבעים וקצת אחוז שכן נכחתי בו יש כמה רשמים ,ותמונות,שממתק של בום פם מלווה אותם. יש לי בעיה קשה להעלות את התמונות בשל המשקל, בטיפול,שוב סליחה.
זה הזמן להגיד שאם בא לכם לראות אותו כבר,פשוט גללו למטה ולחצו פליי, עד אז, יש לי עוד כמה דברים להגיד על זה.
אז איך היה?
אנשים – אין ספק ,וכבר די ברור, למה אומרים על הקהל של אינדינגב שהוא הקהל הכי טוב בישראל. המוני אנשים,בגילאים מגוונים עד כדי כך שהם הופכים חסרי גיל, משפחות וכלבים,צעירים וצעירים פחות, משונים ורגילים, כולם כולם שם בשביל המוסיקה. קהל שהגיע צמא למוסיקה חדשה,עצמאית שנותנת בראש (לפעמים קצת יותר מדי אבל אגיע לזה).
למרות החום, והתורים והצפיפות, מעולם לא נתקלתי בזן כזה של ישראלים – מתחשב, לא דוחף, או בקיצור- תרבותי. מסתבר שיש כאלה. ובאינדינגב היו ארבעת אלפים כאלה במקום אחד.קסם.
הפקה- לזכות ההפקה יאמר שהיא מצליחה להגדיל משנה לשנה את נוכחות האנשים והמוסיקאים, ואת כל המתחם עצמו. עוד פלוס הוא חוסר המסחריות הנעים.הכל מקומי, פשוט ושורשי, וגם את הפיצה עושים על טאבון מאבן שמונח על החול. אין שלטים עם לוגואים צבעוניים, ואפילו לוגו הפסטיבל מופיע רק איפה שצריך.
א-ב-ל וכאן יש אבל שמוקדש לאנשים כמוני, שכבר עברו את שנות ה 20 וכבר אכפת להם קצת יותר איפה הם מניחים את הראש ואיך ההגיינה- מה קרה לתאורה במתחם האוהלים? נדמה שכל דאגות ההפקה היו קשורות בארגון מתחם ההופעות עצמו, בלי לשים דגש על מתחם הלינה.מעבר לחושך, הרי שחמש חתיכות של שירותים כימיים על אלפי אנשים שקמים בבוקר לא עושה שכל בשום חישוב שהוא. אולי רק בחישוב כלכלי. מתחם ההופעות בו היו השירותים הרגילים היה סגור עד שעה עשר ולא אפשר כניסה אליו, שגם היא התאחרה מעבר למצופה ויצרה תורים ארוכים של אנשים שיושבים על הקרקע ונצלים בשרב של אוקטובר. ואם כבר שרב- גם ציליות נוספות במתחם הלוהט היו עוזרות (הטפטפות היו להיט). בשירותים דאגו לשים נייר טואלט, אבל קצת נקיון מפעם לפעם היה עוזר להרגשה נעימה יותר (אני יודעת שזה פסטיבל בטבע, כן ,אני זוכרת).
מוסיקה- הרי לשם כך התכנסנו. אני מודה שהציפיות שלי היו מעט אחרות.באתי פתוחה להכיר מוסיקה חדשה , ובסופו של דבר יצא,שכמעט ולא גיליתי מוסיקה חדשה, אלא יותר נהניתי מהמוכרת.( למי שרוצה לעצור רגע בצד, פה ופה יש דגימה מכל אחד מההרכבים שהופיעו בפסטיבל).
כשהגענו לפסטיבל נפלנו בדיוק על ההופעה של "פלישת חוטפי הגופות".עם שם כזה למה כבר אפשר לצפות? לא ציפיתי למטאל וגם לא לפאנק. כנראה שעברתי את הגיל, אבל שיחות עם בני גילי שנכחו בפסטיבל גם הם הסגירו את האמת- הקשר בין מוסיקת אינדי (לפחות להגדרתי) והקשר ללהקות מטאל (או פאנק או איך שתקראו לרעש שהיה שם) הוא קשר קצת רופף . לא שלא היה קהל נלהב, אבל הוא היה מצומצם מאוד, ושתי הופעות כאלה במקביל על שתי הבמות זה כבר היה קצת יותר מדי. הייתי מצפה לקצת תגבור רוק\פולק\ווטאבר.
אחר כך היה בני בשן, שאנשים אוהבים לאהוב כנראה בגלל שהוא סוג של עמיר- לב –רק-שר- על -זיונים. אישית פחות התחברתי, עדיף המקור.
הערב הלך והשתפר עם The Pit that Became a Tower (שווה לדגום אותם!), למריונטה סול יש אחלה מוסיקה, ואני מניחה שהיא יושבת בול על הופעה בפסטיבל כזה. אחרי סאונד מעולה אצל מריונטה סול ,הגיעו קיצו ואורי אלבוחר, שמשהו בסאונד שלהם התחרבן לגמרי ,ולמרות שנראה היה שהקהל אוהד, האוזניים פחות.
ואז הגיע עוזי נבון. בדיוק בשלב ששקלתי אם להתחיל לזגזג בין הבמות, עלה ההרכב ה מ צ ו י ן "עוזי נבון ומכרים" על הבמה, בריח ולוק של סבנטיז שפשוט העיף את הקהל לכוכבים של השמיים הפתוחים. מקצבים של פ'אנק,עם מבטא של שנות החמישים וסאונד שנשאר בסבנטיז,מה נותר להגיד? ממתקים לעיניים ולאוזניים מה שהיה שם.חיפשתי את הדיסק, אבל עוד לא יצא.זה משהו כל כך הזוי מבחינת השילובים שלו, וגם צורת ההגשה לציבור היא בעצם הצגה ,שחייבים לראות. (ואם אתם לא מכירים את הסיפור שמאחורי – לכו לראות את זה ).
ועוד כמה קטנות:
גלעד כהנא ,שאירח את עמית ארז (חבל שלא הופיע לבד הופעה מלאה) ואת רם אוריון, שיעשע כתמיד עם קטעי הקישור המוכרים (מי שראה אותו פעם אחת בהופעה, כאילו ראה אותו בכל ההופעות, אבל עוד קצת מזה ואבדנו), ואכזב עם בינוניותו של התקליט שלו באנגלית.
הוא סירב להתפנות מהבמה, גם לאחר שהמפיק נזף בו בפני הקהל (היה משעשע), ואז הערב התחיל לעלות יותר גבוה עם בום פם שנתנו סט שלא היה מבייש אף להקה בינלאומית ,ואפילו הצליחו להפתיע אותי עם קטעים יותר רוקיסטים ופחות בלקניים. טובי על הטרומבון פשוט נהדר.
גבע אלון ו Tree, הם שילוב מעולה בפני עצמו. ההופעה שלו היתה הרבה יותר טובה מהדיסק לטעמי, וכשהוא מנגן רואים שזה בא לו מהבטן. כמו שצריך.
על המידנייט פיקוקס עם ערן צור כבר ויתרתי,אבל שמעתי שהיה טוב (ורועש).
לצביקה פורס יש את הצ'אנס להיות טורי איימוס הישראלי ,עם עוד קצת שיוף.
תעני אסתר הרימו יופי את הקהל עם קצת עזרה מכהן את מושון, אבל לי כבר התחיל להיות חם מדי.
בצהריים כבר הבנו שעוד כמה שעות ויקחו אותנו מפה על אמבולנס, וויתרנו על ההמשך האיכותי בדמות יהוא ירון\רות דולרס\רמירז ודפנה והעוגיות,אותם כבר נראה בתל אביב ,עם המזגן,עימם הסליחה.
רגע הפספוס- את מיכל לוטן מאוד רציתי לראות, אבל איכשהו,בין הפתיחה המאוחרת של השערים, לבין הלייאפ,איבדתי אותה.אם למישהו יש רשמים – אשמח לשמוע.
**
היו הרבה הופעות. חלקן טובות וחלקן פחות, אבל באופן אישי הייתי מעדיפה ליינאפ פחות צפוף ויותר מהודק.להיות אינדי זה אחלה, אבל כמו כל דבר, גם זה בגבול מסוים. היה אפשר לאזן עם קצת אינדי שהוא פחות בשוליים ( על הסקאלה שבין שול קיצוני למיינסטרים גמור),לא היה קורה כלום,באמת.
**
אינדינגב הוא ההייפ של הבלוגרים ואוהבי המוסיקה העצמאית\אלטרנטיבית. הוא הפסגה השנתית של כל התגליות הקטנות ,שמתרחשות במועדוני הופעות קטנים בדרך כלל,של התאהבויות פרטיות במוסיקה, שמקבלות כאן ביטוי עוצמתי יותר בדמות חוויה מדברית,פשוטה וטבעית שמתחברת לאותם המקומות מהם המוסיקה הזו מגיעה.
וזה הקסם. השילוב, לאו דווקא המוסיקה.
אני חושבת שצריך עוד פסטיבלים כאלה בארץ (מבחינת הפורמט) , בשביל למדוד באמת את האיכות המוסיקלית של פסטיבל כזה (לפני שמכריזים עליו כ"פסטיבל הטוב ביותר בארץ" ,וכבר קראתי פה ושם פוסטים כאלה), אבל אין ספק שההשגים מרשימים בפני עצמם, ולמי שלא היה כדאי לומר שזו חוויה ששווה לעבור 
ואם כבר הגעתם עד לכאן- למה שלא תראו גם קצת פריימים? אמנם מדובר בדוגמיות בלבד מכמות התמונות העצומה, אבל ככה זה נראה מהעיניים שלי, תהנו.
ואם כבר הגעתם עד לכאן, כנראה שתאלצו לחכות עוד קצת עד שמצגת התמונות המושקעת שהכנתי לכם תצליח לצלוח את דרכה (הלא מכווצת) לרחבי הרשת…
מקור
