כוכב(ת) נולד(ה)
השנה צפיתי בגמר כוכב נולד. "צפיתי" זו תהיה הגדרה מעט מעוותת, שכן בפועל ישבתי בסלון של חברים, והעברתי ביקורת- על הפורמט,על השופטים, על הצילום, על המתמודדים, ובמיוחד על צביקה הדר, שהיה צריך לפרוש כבר מזמן.
השנה צפיתי בגמר כוכב נולד. "צפיתי" זו תהיה הגדרה מעט מעוותת, שכן בפועל ישבתי בסלון של חברים, והעברתי ביקורת- על הפורמט,על השופטים, על הצילום, על המתמודדים, ובמיוחד על צביקה הדר, שהיה צריך לפרוש כבר מזמן.
היום הראשון של סוף הקיץ, הוא גם היום הראשון של תום החופש הגדול, וגם היום הגדול של פיזור הילדים למוסדות החינוך בארץ.
תודה לאל, אני עוד לא צריכה לפזר את ילדיי לבית הספר, אבל אי אפשר להתעלם מיום כזה. מסלולים ספציפים בעיר נפקקים, לעומת אחרים שריקים כמעט לגמרי (נסו את עיריית תל אביב למשל..), ובכל מקום אפשר לשמוע אמהות מחליפות חוויות.
""אלוהים! כמה הכול מוזר היום!… מעניין אם החליפו אותי בלילה?
רגע, אנסה להיזכר:
האם זאת אני שהתעוררתי הבוקר?
נדמה לי שאני זוכרת שהרגשתי קצת אחרת.
אבל אם זו לא אני, נשאלת השאלה מי אני, בשם אלוהים?
אה, זאת החידה הגדולה!"
(אליס, מתוך אליס בארץ הפלאות)
אני כמעט ולא אוהבת הפתעות בבוקר. תנו לי את שגרת הבוקר הרגילה, השלווה שלי, ואני מאושרת לפתוח את היום.
בוקר שיש בו הפתעה, במיוחד כזו שלא עושה לך נעים, הוא בוקר שהסתובב לו בבת אחת לצד שמאל.
כשהבוקר מתחיל מוקדם אפשר לדמיין שהיום יהיה פחות חם. לפעמים השמש מסתתרת, הבריזה הקלילה יוצאת מהמחבוא, ואפשר באמת לדמיין באוקטובר כאן. כמעט.
כל כך ציפיתי לאהבה חדשה השנה. עוד לא יצא אלבום או להקה שהצליחו לכבוש אותי ב2010 בצורה שתגרום לאייפוד שלי לגמור את הסוללה מרוב השמעות.
אני חושבת שאתמול בערב זה סוף סוף קרה. קוראים להם The Drums.
בראשון בערב ירדנו למדבר.
לילה אחד של בריחה מבואו הבלתי נמנע של שבוע עבודה נוסף. ארבעה ילדים גדולים, מי יותר, מי פחות, משתרכים בפקקים, מחליפים מרחבי אספלט במרחבי חול ובהרים של מחשבות.