אוהד ריין, הלוא הוא old man river,(אתר בית) נמצא בארץ. הוא מגיע מסידני, אוסטרליה, שם הוא חי ומופיע.

הוא עושה מוסיקה מערבית,שמתובלת עם קצת פופ פסיכדלי ופולק רוק, ומה שאני אוהבת אצלו במיוחד הוא שילוב הסיטאר במלודיות שלו (בכלל סיטאר זה כלי נהדר), והמודעות הכללית שלו לאיך צריך להיראות אתר בית מושקע, שמכיל כמויות מידע ואפילו שלוחת מובייל למי שממש רוצה להוריד שיר שלו לסלולארי, דבר שריגש אותי מאוד.

 השיר שלו, Sunshine,כיכב גם באוסף שהוציאו 106FM, וזכה לתקופת השמעות יפה מאוד ברדיו מאז. אני אישית מתה עליו, אז אין סיכוי שאני אבחר ממתק אחר במקומו, אבל לכו תבקרו אותו במייספייס, יש עוד הרבה מה לשמוע. (ואגב השיר עצמו ניתן להורדה חינמית אצלו באתר)

אם תתאהבו, יש לכם עוד סיכוי.אתמול בערב הוא אמנם הופיע בלבונטין (האם מישהו היה במקרה?), אבל בשני שמגיע עלינו לטובה הוא מופיע בבר ההופעות החדש של האוזן השלישית בתל אביב, במחיר מצחיק של 40 שקלים. יש למה לצפות.

 בוקר טוב וסופ"ש נעים!

old man river - sunshine

גיאחה ,איש שאני אוהבת ומעריכה, ואחד שהחיבור המוסיקלי שלי איתו היה מיידי, שלח לי "ממתק אופציונלי" כהגדרתו שלדעתו ימצא חן בעיני. צדק.

ה Constantines (ספייס) מגיעים מקנדה והם חלק מארסנל להקות האינדי שמחזיק הלייבל סאב פופ. השיר הבא נמצא באלבום האחרון שלהם,Kensington Heights,שיצא איפשהו בסוף אפריל וכולל גם שיר שלהם עם לא אחרת מ feist. הוא קצת איטי ושקט, אבל ככה זה עוזר להתעורר.

גיאחה הגדיר את השיר הזה טוב, ואולי זו דווקא הסיבה שבחרתי בו לשיר הבוקר של היום:

מצד אחד הוא מרגיש מיד כמו בית, חמים ומוּכר. מצד שני הוא רענן ונפלא

שיהיה בוקר טוב!

אתמול בערב הייתי ב needy מוסיקלי מהסוג הקשה.בצורך כזה של נרקומנית מוסיקה למשהו אחר, ישן, שיפתיע אותי, שיגיע ממקומות של זכרון ישן, עם ריח של פעם.

לא אבוש ואודה - הדיסק המיתולוגי "חצות" של שלמה ארצי מצא את עצמו במערכת, מנוגן בגבהים שהקירות בבית כבר שכחו מזמן.

כמה שעות אחר כך, עשיתי מעשה שלא יעשה והדלקתי רדיו .ועוד דרך הטלוויזיה. (זה המקום להסביר לאלה שלא מכירים אותי- אני לא שומעת רדיו, ואם כן- לא בבית בצורה ישירה ורק 88 אם אפשר). אבל,שוב בחיפוש אחרי מוסיקה לווריד, שלא מצריכה קימה אל המערכת\האייפוד\המחשב,הדלקתי רדיו.  משהו שמישהו אחר משדר לי ולא אני בוחרת מה שומעים עכשיו . (כמה חבל שעוד לא המציאו אינטרנט באוויר, עם הולוגרמת שלט נוחה בשביל זה)

 קרה שבדיוק עליתי על תדר לא אחר מגלגלצ, על לא אחרת מהתוכנית "לינק"של אורלי יניב (שם שלא שמעתי שנים), ועל לא אחרת מתוכנית שיוצאת וחוזרת מתום יורק ורדיוהד.

ועם זה,חברים, כבר אי אפשר להתווכח.זו קארמה שמצדיקה ממתק נוסף מבית הרדיוהד,על אף שכיכבו פה לא מעט כאלה.

(ולאלה שרדיוהד היא לא כוס התה שלהם.או חושבים ככה.תקשיבו לזה.בחייאת. הנה המילים)

בוקר טוב!

בחיי שאני מתאפקת עם זה כבר שבוע!!!

מדהים מה ששבועיים בלי מוסיקה חדשה יכולים לעשות לבנאדם כמוני. ערימות ערימות של סימונים במקומות שונים של ממתקים פוטנציאליים, בכאוס מוחלט שעוד לא הגעתי לשמוע, שלא לומר לארגן.

אבל לפני הכל. טוב לחזור לשגרה המתוקה של הבוקר.

הבוקר יש ממתק קצת מאתגר, המלצת השמיעה היא עם עיניים סגורות, ואני אסביר.

למי שלא ראה את הסרט החדש מבית פיקסר (אהובי ליבי) wall-e (טריילר) , רוצו לראות. למי שרוצה לקרוא ביקורת מצוינת (עם קצת ספוילרים) - מומלץ מאוד לקרוא את הביקורת של יאיר רוה, מדויקת וחדה להפליא.

אומר רק שהרובוט הזה שבה את ליבי עוד מימי הפרומו המוקדמים, כשרק דלפו סקיצות שלו לרשת, ואחרי שעה וחצי של סרט חצי אילם, יצאתי מאוהבת לגמרי.

אחרי יומיים מחלחל הסרט הזה באמת. ואיתו הפסקול, שנכתב על ידי תומס ניומן ,אחד ממלחיני הקולנוע הגדולים ,שהלחין סרטים כמו למצוא את נמו ואמריקן ביוטי. הפסקול מחזיק בצורה פנומנלית את הצופה, מבלי לומר מילה אחת. פשוט שווה שמיעה, תופתעו לראות כמה דמיון המוסיקה שלו מפתחת בראש.

הנה קטע שנקרא wall e מתוכו, והוא אחד האהובים עלי,כמעט  שתי דקות של עונג צרוף.

ושוב,באמת מומלץ לפתוח את הבוקר הזה עם עיניים עצומות והרבה הרבה דמיון.

בוקר טוב!

פעם מזמן, הלכנו אני והסן פרנסיסקואית לראות את חצי הצמד קרודר ודורפמייסטר. זה היה בזאפה,שהפך לצורך העניין בפעם הראשונה לסוג של מיני קלאב, שאכלס באותו הערב משהו כמו 500 איש, שרקדו בקרחנה עד 5 לפנות בוקר.

אני זוכרת את הערב הזה טוב, כי בשעה שלוש כבר לא יכולתי לעמוד על הרגליים, בעוד שהיא קפצה כמו משוגעת (או כמו צעירה יותר בשנה ). שתינו חזרנו הביתה כמו אחרי מלחמה, אבל עם אושר גדול בעיניים.

***

לכבוד יום הולדתה ה 30 ביקשה הסן פרנסיסקואית "רק מיקסטייפ". איך שהיא יודעת לסחוט ממני אותם..

 בדרך כלל היא מקבלת ומסתפקת במיקסטייפים שבנויים ברובם על פולק, או רוק, שהם ז'אנרים שהחברות שלנו גדלה עליהם. הפעם,לאור העובדה שהיא מכייפת לה אי שם בחופי מקסיקו, ולאור המלצת ההגשה (שתיכף תגיע), החלטתי לערוך מיקסטייפ קצת אחר, שמביא את ההסטוריה קדימה, שיזכיר לה (וגם לי) את הצד הפרוע, המשוגע, הכיפי שלנו, שיעשה לה גרוב על הנשמה וטוב ביומולדת.

המיקסטייפ הזה מביא  צדדים קצת אחרים שלי ואהבה לקצב שמשותפת לשתינו. כשעבדתי עליו חשבתי על המסיבה ההיא .בעיקר על הרגליים.

**

הוא נערך ומוקסס על ידי במשך זמן די רב,עד שהגיעו לי לאוזניים השירים הנכונים (אינספור נסיעות אופנוע בלילות), ואני חושבת שהוא יצא אקלקטי למדי.יש בו מקצבי דאב, היפ הופ, פאנק, ועוד תיבולים טעימים ופיקנטיים שמרכיבים יחד אוסף של שירים שכיף לשמוע, כל עוד אתם במצברוח מסוים.

הצעת ההגשה: בירה צוננת, מול הים, שקיעה, וארטיק שוקו בננה.

אתם יכולים לנסות את זה גם אחרת, אבל אני לא מתחייבת על התוצאה

אז בברכת מזל טוב ענקית, והרבה אושר,

מקווה שתהני (וגם אתם)

שיהיה בוקר טוב!

Candy Funky Mixtape- Download

לכי,שבי תחת כיפת השמיים,איזה wifi ואיזה נעליים. ביום השלישי כבר הפסקתי עם התיעוד במחברת (אגב- מצאתי רק עוד בחורה אחת שהסתובבה שם עם מחברת ועט… מה שנורא הצחיק אותי לחשוב שהוא שיש כנראה עוד בלוגרים שרושמים להם רשימות קטנות במקום שיהיה להם איזה וויפיי איכותי שאפשר יהיה לעלות ישר מהסלולרי איזה פוסט קטנצ'יק,משהו).

מאחר וכל הסיכום התכווץ לו לכדי ארבעה ימים במקום חמישה (סופ"ש מוקדש למנוחה), היום יכיל את שני הימים האחרונים, גם כדי להשאיר לכם טעם של עוד ולא להלעיט במידע (שגם זה מפתה מאוד).

נתחיל ביום השלישי,שהיה יום גדוש בהופעות טובות, שאת חלקן פספסתי בשל עייפות יתר, שכמעט וגרמה לי בסופו של דבר להחמיץ את רדיוהד.

את MGMT לא ראיתי,אבל band of horses נתנו הופעה מצויינת בגשם, והפתיעו אותי.הנה דוגמא מ The Funeral ,שתוכל להסביר עד כמה הקול של הסולן שלהם טוב, מזוכך כזה, שנכנס לך לנשמה, אפילו שההופעה רגועה יחסית במלודיות שלה. אתם חייבים להבין שהופעה שמתקיימת בתוך סוג של פירמידה מיריעות אלסטיות, שמאחוריה דק ענק, מחולקת בחוויה שלה מתוקף הדברים לשניים. החוויה של צפייה בתוך הפירמידה אינה זהה לזו החיצונית.אצלהם עמדתי ממש על גבול התפר,נרטבת מהגשם, דבר שבדיעבד ממש הוסיף. היה פשוט כיף.

 בבמה המרכזית,כמה שעות מאוחר יותר, נתנו kings of leon הופעה לא רעה בכלל , קצת רעשה לי בקטעים מסוימים,והאמת שבאמצעיתה פשוט חתכתי לאוהל,אבל תראו איזה יופי השיר Knocked Up מבוצע בהופעה. האמת שהוא הזכיר לי משום מה איזה שיר של אסף אבידן,אבל אני לא מצליחה להזכר איזה.

העייפות הכריעה אותנו. ידעתי שאם לא הולכים לנוח קצת, לא רואים בערב את רדיוהד על הרגליים- ואת זה לא היה מצב שאני מפסידה.
ה"לנוח" קצת הפך לשעתיים שלוש של התעלפות בתוך האוהל,שכבר הפך לבית חם ונעים, וממש במקרה התעוררתי חצי שעה לפני sigur ros,במקום להגיע שעה וחצי קודם ,לפי התכנון.זה היה מדהים.השמיים היו בצבע של תכול מעורבב עם אדום,כמו על גבי קנבס,הבמה היתה עשויה מבלונים שהשוו לבמה צורה של החלל החיצון,המלודיות ש sigur ros נתנו פשוט השלימו את האווירה לכדי מופע שקיעה מושלם (ב 9 וחצי בערב…), ואני יכולה להגיד שהם הצליחו לשכנע אותי בהופעה למה לשמוע את הדיסק שלהם- שזה מצב הפוך ממה שקורה בדרך כלל.כמות קונפטי עצומה סיימה את ההופעה והגענו למנה העיקרית.

אילן אמר שזה לא יאמן הקלות הבלתי נסבלת שרדיוהד כותבים שירים טובים.תכל'ס? צודק.
אני לא יודעת מאיפה להתחיל פה עם הוידאו, כי לי פשוט אין מילים לתאר את האושר הזה.ההופעה הכי טובה של הפסטיבל.וכל וידאו שמצאתי לא מעביר ולו במעט את תחושת האושר העילאית שבלראות כזו הופעה במסגרת פסטיבל עם כמות אנשים כל כך מטורפת,ששרים כל מילה,כל מילה,בכל שיר.
גם בחלקים הרועשים יותר ,וגם בחלקים השקטים ,זה היה מושלם.לא נרשמו אכזבות, ולו לרגע. אולי רק קארמה פוליס שציפינו שיהיה. אני ב nude הרגשתי שהרגליים שלי מרחפות באוויר (ולא,לא הייתי שיכורה במיוחד). זה היה פשוט כל כך יפה,יחד עם עבודת וידאו ארט מהממת, שמשלימה לך את חווית הצפייה למקסימום (מה קורה בארץ עם זה?זה כל כך מוסיף להופעה ולא משקיעים בזה מספיק, וזה לא שאין אנשים מספיק מוכשרים לזה פה).
יש דוגמאות נוספות פה בעמוד הזה.href="http://www.youtube.com/watch?v=7af9uplH3N4&feature=related">ופה

אחרי רדיוהד אין עוד הרבה מה להגיד.אחרי שאתה בשיא….מפה אפשר רק לרדת. או שלא. כשהגעתי להופעה של devotchka ביום שאחרי, נוכחתי לדעת שהכיף ממשיך.כל כך נהניתי!!!
נדף מהם ריח חזק של אינדי, עם הטרומבון מצד ימין, ובוזוקי וכינור, וכל כך הרבה כלים שועשים טוב על הנשמה, יחד עם הקול המדהים של הסולן, והעובדה שאני אוהבת את כל השירים שלהם, ארזה את הכל יחד לממתק כיפי על הבוקר שאחרי רדיוהד.

עוד עברנו את hercules love affair שהקפיצו את הקהל (זה מדהים לראות הופעה אלקטרונית אחרי הופעת רוק.הראש שלך פשוט עושה סוויצ' של מאה ושמונים מעלות).ההופעה היתה קמפית מעט, אבל זה לא פגם בחוויה
על ההופעה של grinderman,ההרכב של ניק קייב גיליתי במקרה שעתיים לפני, כך שנשארתי רק בשביל הסקרנות.את הדיסק שלו לא אהבתי, ולמרות האהבה הישנה לקייב, בהופעה אני יכולה להגיד שממש סבלתי.והיא היחידה שקיבלה את התואר הזה בכל הפסטיבל.

אני עפה וטסה ישר להופעות הסוגרות של היום האחרון - בק ודאוס.זה המקום להגיד לאוהבי דאוס- זה לא היה מה שאתם חושבים.אני מניחה שדאוס נבחרו לסגור את הפסטיבל בשל היותם בלגים, והרי הפסטיבל הזה נועד בכלל למקומיים (כבר סיפרתי לכם שאפילו בדוכנים הם לא טורחים ממש לדבר אנגלית,רק אם ממש חייבים?) ,כך שהקהל היה בטירוף,אני פחות,אולי לא אוהבת אותם כמו שחשבתי,למרות שיש שירים מצוינים שאי אפשר לקחת מהם.
בק נתן שואו מצוין.עם לוק של איכר, כשהוא מחליף משקפיים לסירוגין, הוא נתן את מה שהוא יודע, על כל המגוון הססגוני של השירים שלו כולל Everybody’s Gotta Learn Sometimes , loser עם הפתיחה המעולה בגיטרה, ובכללי הוא הצליח להחזיק את הקהל בכל אחד משיריו- הרועשים יותר או פחות, והוכיח לי, כמו תמיד, שעוד יש לו איך להפתיע והמון להציע.
האמת שהבנתי מאחדים מכם שהדיסק החדש שלו,שעוד לא הספקתי לשמוע, פשוט מצוין והוא בטח יחזור אלינו גם בהמשך השבוע הבא, כתופין בוקר.

זהו.פחות או יותר.יותר פחות, אבל קצרה היריעה מלכתוב כל מה שהיה שם ,באמת. הייתי צריכה לבוא עם מצלמת וידאו בשביל לעשות לייב בלוגינג כמו שצריך, עם הערות, עם ליין-אפים של כל אחת מהלהקות ועם רשמים חיים מהשטח, אבל זו כבר עבודה במשרה מלאה:)

היה נהדר.למי שלא הספיק לראות את התמונות שלי משם אפשר לראות כאן .
למי שאוהב סיכומים ושורות תחתונות - הסדר הוא כזה-
הכי טובים- רדיוהד, מיד אחריהם ניל יאנג ומובי, דה נשיונל,בק,דווצ'קה. וזה רק אם הייתי צריכה לבחור חמישייה ועוד דובדבן.
למי שמתאימה לו הרפתקאה כזו, ורוצה לשמוע עוד פרטים,אתם יותר ממוזמנים לפנות אלי במייל.חוויה מומלצת לכל חובב מוסיקה.
זה נראה כמו חלום, שקרה מזמן, אבל אני אזכור את זה לעד.

נחזור בראשון עם ממתקי בוקר קצרים (בראשון תכל'ס יש לסן פרנסיסקואית יומולדת שלושים,אז כולכם הרווחתכם ומחכה לכם עוד הפתעה..)
בוקר טוב!

ביום השני לקחתי איתי את הפנקס,שאוכל לשרבט הערות במקום ולא לנסות לזכור אותן ביום שאחרי.הייתי גם יותר רעננה,תודות למקלחת שסוף סוף הצלחתי להגיע אליה.אין כמו מקלחת על הבוקר.

השמש יצאה,מחממת את האיברים שקפאו בלילה (וקפאו!!!!), ופטריק ווטסון היה הנבחר לפתוח איתו את היום.הוא העביר לי את הבוקר בסבבה, אבל לא יצאתי מגדרי. חברים שעמדו קרוב יותר לבמה התרגשו עד אימים-במיוחד מהשלב בו הוא ירד מהבמה והתחיל להתהלך ברבע הצר של אנשי הבטחון  (פחות תוכלו להתרשם מוסיקלית,אבל אווירתית זה מעביר את הנקודה מצוין אני חושבת).אני הייתי בשלבי תדלוק מתקדם,בירה בלגית שפשוט לא אפשרה לי לעמוד על הרגליים,לפחות עד שאכלתי משהו.

אחריהם הגיעו ben folds five, שאני מאוד אוהבת. למרות המיקום המצוין, ההופעה לא היתה אחת מהבולטות, אבל נחמדה לרפרטואר.(ותיקון טעות) - air traffic שהופיעו במקום פיט דוהרטי וה Babyshambles נתנו בראש (חצי שעה של הופעה של הביבישמבלס בפסטיבל Glastonbury תוכלו לראות כאן ,אם בא לכם להתפנק).

ואז היא הגיעה,ההפתעה. Duffy היתה ברשימה שלי,אבל בתור דרג ב'.כלומר אם אני מספיקה ויוצא,אז אחלה. הספקתי ויצא- אבל הרבה יותר מאחלה.
בת 24 ,זוהרת וסקסית, מרימה את הקהל, שהצטופף לא רק בחלל ההופעה עצמה, אלא גם בדק העץ הענק מאחורי, קפץ, רקד ופשוט אהב אותה. היא הוכיחה שמה ששומעים בmercy זה ממש לא סימפול.

ואז נסעתי למסע בזמן.

לא ציפיתי לכלום מה verve.והם נתנו סט שהחזיר אותי ואת הקהל לשנות הניינטיז העליזות ולא ביישו את המעמד.המירוץ הזה אחרי הלהקות החדשות, הז'אנרים המתפתחים,הטרנד הבא… הכל פתאום התגמד, וחמימות התפשטה באיברים - הגענו הביתה, לשירים מוכרים עד כאב, שנושאים איתם מטען של עשר וחמש עשרה שנה, נוסטלגיה.

אתם עוד פה?
אם כן קבלו את הממתק הרציני ביותר.ניל יאנג.כן, הזקן ,עם השיער הלבן המדובלל, שנראה כאילו הוא הולך לחטוף כל רגע התקף על הבמה.

מדהים,מדהים איך האיש הזה הצליח להעיף קהל כל כך גדול בזמן כל כך קצר, קצת כמו הריגוש שבמכונית מהירה,להאיץ מאפס למאה בשתי שניות. אתה עף.עף.מישהו מאחורי (ששתה קצת..) צעק במשך כל ההופעה : "Neil young i love you,you're my dad!!!!" וזה פשוט היה נראה כאילו כל הקהל מתכוון לזה. גם בבלדות וגם באלה שממש לא, גם אם שיר נמשך בקטעי אימפרוביזציה שלו כ 15 דקות תמימות (!) ,הקהל בא לתת אהבה. ללא ספק הופעת הפסטיבל עד כה. כמובן ש heart of gold ריגש אותי מאוד, והיה חסר לי מאוד rocking in the free world שלו, שהיה יכול לבוא טוב, אבל הממתק, הסוכריה באה לי דווקא בהפתעה עם הקאבר שלו לביטלס, שבא משום מקום, והיה מדהים. (הפניתי אתכם כבר בפוסט הראשון,אבל מרשה לעצמי להדביק פה לטובת מי שלא ראה). הנה ביצוע שלו לג'ימי הנדריקס.אתם כבר יכולים להבין איך היה.

לקינוח (כאילו הקינוח הקודם לא הספיק) עלה מובי. למופע שלו קראו live remixed, ואני הנחתי שזה יהיה עוד אחד מאותם הנסיונות שלו בשנים האחרונות,לנסות להיות מ-ג-נ-י-ב ולתקלט דברים ש האוזן שלי לא מסוגלת לסבול. נתתי צ'אנס ואני מודה לעצמי עד היום הזה (ועוד לשנים רבות) שנתתי. הוא פשוט עלה ונתן את הרייב הכי מטורף שהייתי בו.רייב של מאה אלף איש לפחות, עד שתיים בלילה,שכולל את מיטב להיטיו בביצוע חי,כשהוא לא נותן לקהל לשבת,לנוח, או להפסיק לקפוץ. בחיי, שזה החזיר אותי עשר שנים אחורה, אפילו שכבר הפסקתי להרגיש את הרגליים בשלב הזה,הם קפצו מעצמן.להיט אחרי להיט, עם עבודת ארט יפייפה ותאורה מושקעת מובי שיחק אותה.
לפני שיצאנו עוד הספקנו לעבור לשמוע בחטף את hot chip שניגנו במקביל בבמה השניה. מה אני אגיד לכם.מיום ליום זה נהיה מטורף יותר.הופעה שנראית שהיתה מעולה ומטורפת לא פחות. (איכויות זוועה.מומלץ להתרשם לכמה שניות).
מה שכן,לא סלחתי לעצמי על הפספוס של הממתק הפוטנציאלי ,hot chip עושים את nothing compares 2u.

בוקר טוב!

Hot Chip- Sexual healing

לפני הכל- לאהבה שלי ,שנמצאת היום בברלין,יש יומולדת. ואם לא היה הפסטיבל, היה היום שיר מהסוג שעושה לרקוד,מהסוג שעשו באייטיז,מהסוג של הפוינטר סיסטרס, עם הרבה אהבה,חיוכים וריקודים.אז הרבה מזל טוב,אושר!

 ****

אני רוצה דווקא להתחיל עם ניימדרופינג, כדי שתבינו על מה מדובר.

vampire weekend,counting crows,the national,chemical brothers,r.e.m,lenny kravitz,mika

זה מה שהיה לי בתכנון ,ואלו לא כל ההופעות שהתקיימו,אבל בואו נאמר שהייתי אופטימית.

זה לא שהמרחק בין הבמות היה ארוך,ולא שהיו תורים או עומסים.אם הגעת בזמן יכולת בהחלט לתפוס מקום טוב,מקדימה או באמצע, או סתם להתרווח על הדשא (ששעה אחר כך הפך לעיסת בוץ) ולראות את ההופעה מאחורה-אבל בענק.

הייתי בלחץ על קאונטינג קרואוס,והיה ויכוח איזו הופעה יותר טובה- הם או ומפייר ויקנד שהיו במקביל בבמה השניה. לצערינו את כל זמן ההופעה בילינו בנסיון להכנס למתחם ההופעות,דבר שלקח זמן רב מדי.

הגעתי בדיוק ל round here,שהוא אחד האהובים עלי.איך שהתאכזבתי.מיד רשמתי לעצמי שהם,עדיף להם להשאר על המדף, כי שם הם הרבה יותר טובים. אולי לא היו מספיק אנשים,אולי עוד הייתי באווירת הנסיעות המעיקה,פשוט לקחתי את עצמי לומפייר ויקנד בלי לחשוב פעמייים. (בשביל להבין על מה אני מדברת אתם יכולים להציץ בביצוע למיסטר ג'ונס, בואו נאמר שהקהל היה יכול לקפוץ יותר..).

וימפייר ויקנד זה כבר היה משהו אחר.הגענו בדיוק כשנשארו שני שירים, והפתיחה המוכרת פשוט הקפיצה לנו את הלב החוצה מהחולצה.

אחר כך באו הנשיונל ונתנו שואו בן זונה.עמדנו כל כך קרוב,שזה היה בלתי נתפס שאנחנו רואים מה שאנחנו רואים.את שוכחת הכל, כולך במוסיקה,לא מפריע לך שעוד עשרים אלף איש מינימום עומדים בשלוש מאות המטרים שלידך, ומרוב שזה טוב,את שוכחת שרצית סיגריה.

מה שמדהים בפסטיבל הזה זו הקארמה.או שיש הרבה,או שאין.ביום הראשון חלקים מאיתנו (היינו שישה..) הגיעו בשעות שונות למתחם ולאיזור ההופעות.מה שהיה יפה הוא שאת הולכת בין מאה ושלושים אלף איש,שמפוזרים על שטח גדול מאוד, ופשוט מלקטת את כל החברים שלך על הדרך,כאילו עמדתם בתור לאותה מכולת שכונתית.
(זה לא עבד אגב ביום שאחרי,בו הצלחנו לחבור אחד לשני רק בהופעה המרכזית של תשע וחצי בערב..).

ואז היה לני קרביץ.הגשם התחיל לעצבן,טיפות קטנות הופכות שדה גדול לקרב האבקות בבוץ,במיוחד למישהי שהביאה נעליים ללכת איתם בטיילת בתל אביב.לני קרביץ נתן הופעה סטנדרטית.הוא הרים את הקהל,אבל היה נראה כמו מכונת פסטיבלים משומנת היטב,ושכח לבצע את belive, וחבל.

מקור

כל היום שאתה עובר הוא בעצם כדי להגיע להופעות החזקות של היום,או בעצם הערב (למרות שיש שם אור עד 10 בלילה) - שמתחילות בתשע וחצי.

תשע וחצי היא שעה קדושה.לא מאחרים אליה,מגיעים חצי שעה קודם לאיזור,לבדוק מיקום,ומחכים בסבבה.לא מעיק,שווה.כל כך הרבה אנשים מסביב שבהעיניים לא מתעייפות לרגע.

 בתשע וחצי R.E.M עולים עם מופע הוידאו ארט המרשים ביותר שראיתי.פשוט מרגש. העניין הוא שהיה שלב בהופעה שהרגיש לי כאילו אני רואה DVD. מרוב שאתה עסוק במה שקורה על מסכי הוידאו מאחורי הבמה, אתה מפספס את הבמה עצמה.כן,כן, אותה רצפה עליה מוצבים הכלים ועומדים הנגנים והסולן. גם זה חשוב. בהופעת DVD המוסיקה עובדת לך יותר על הויזואל פחות על הרגש, וגם כאן "חטאו" החבר'ה בביצועיסטיות למופת. הרבה נסיון שתורגם לעיניים,פחות לנשמה. שואו.  בניגוד למה שהסן פרנסיסקואית סיפרה לי על ההופעה שלהם,הם ניגנו הרבה מהחדש. עדיין, כששמעתי את electrolight, בעל הטריק היפה של פתיחת כל הסלולריים ,מה שמייצר קהל של אורות בחשיכה, עברה בי צמרמורת נעימה. וזה מדהים כמה שהשמאלץ הזה יכול לרגש אותך כשאתה שם.
ואחרי הכל,אין מה לעשות ,R.E.M זה R.E.M ויש להם בסיס רחב מאוד של שירים מעולים להשען עליהם.
הרגליים לא סחבו אותי יותר מזה.גם במחיר של הכימיקל ברודרס.מחר מגיע יום חדש גדוש במוסיקה טובה.

בוקר טוב!

זה לקח קצת יותר זמן ממה שחשבתי, אבל הנה זה הגיע - סיכום שבועי של פסטיבל המוסיקה לפניכם, תהנו.
****
.Oh,wow
איך מתחילים לסכם חוויה מטורפת כמו פסטיבל Rock Werchter (שעד היום אני לא מצליחה להגות את שמו) ? חשבתי להתחיל מההתחלה.ואז בעצם הנחתי שמה שחשוב זה הסיכום- הסוף- סך כל החוויות.
ואז הגעתי לשם, והכל התערבב והשתנה - כל התוכניות שלי, המוכנות הפיזית (לא הייתה אגב), והכוונה לכתוב ולתעד, ממש כאילו אני כותבת כאן. זה החזיק יום וחצי, אגב.אז הנה מה שהולך לקרות. השבוע יוקדש לאירועי הפסטיבל, ויועמס בממתקים מסוגי וידאו תמונות והשירים עצמם, אני מקווה שבצורה מסודרת, כדי שגם אתם תוכלו להנות.
הפוסטים יהיו ארוכים מרגיל (כדי שלא נגרר עם זה שבועיים…), ולכן למי שיש בוקר קצר וחסר סבלנות, שיר הבוקר יופיע לפני המילים. אתם יכולים גם לשים Play ואז לקרוא.איך שנוח, העיקר לזרום.
****
אז לממהרים, הנה ממתק הבוקר וכאן תוכלו לראות חוויה ויזואלית מצולמת.

אז מה היה לנו פה?
האמת היא שכמעט וביטלתי את הנסיעה ברגע האחרון עקב נסיבות אישיות מצערות, ובסוף, שעה לפני ,ארזתי את עצמי ונסעתי (מה שאומר שלא טרחתי לבדוק את מזג האוויר נניח, טעות ראשונה :)).פסטיבל rock werchter הוא קודם כל פסטיבל בלגי. אחר כך הוא גם פסטיבל שמגיעים אליו מכל אירופה, עם עוד ספיחים אוסטרליים וכן,גם כמה ישראליים (אפילו אסף אבידן החמוד היה איתנו על הטיסה, נסע לשם עם הגיטרה שלו, ולי לא נותר אלא להצטער שהוא לא באוהל לידי).
הפסטיבל מתקיים ארבעה ימים, מביא ליין אפים מטורפים בשנים האחרונות, ומאכלס איזור קמפינג ל 70 אלף איש, וזה עוד בלי לספור עוד 40 אלף שבאים לחד יומיים.אחרי שעות של מטוס-רכבת-אוטובוס-מונית וחצי שעה טרק רגלי עם מוצ'ילה על הגב, פריקת אוהלים ,קבלת צמידים ושלל פרוצידורות מעיקות שכוללות גשם וקור, הגענו לפסטיבל, איזור ההופעות.
תורים ארוכים לכל מקום גרמו לעובדה המצערת שאת ה counting crows בסוף לא ראיתי. ככה זה כשעוד 30 אלף איש מנסים להיכנס איתך בו זמנית. האמת היא שדווקא הגעתי ישר ל round here ,וזה היה כל כך מאכזב, שפשוט רצתי ל vampire weekend. אבל למה אני מקדימה את המאוחר?
הנה חלוקה נושאית שתעזור לכם לקבל את האווירה לקראת השבוע הבא וממשמש עלינו, קחו אוויר.

אלכוהולית - הדרך מאיזור הקמפינג לאיזור ההופעות היא דרך של קילומטר וחצי של בזאר שרק מפתה אותך לקנות עוד ועוד אוכל ובירה.מחיר הבירה עומד על יורו אחד,ממש כמו מחיר כוס מים.מה תשתו?
11 בבוקר וכבר על ארבע כוסות, תתחילו לספור.
לא סתם אומרים "סקס סמים ורוקנרול " ביחד,כמקשה אחת. המוסיקה עושה את זה,ודי בקלות, ניתן להגיד.למרות הבירה ששטפה את איזור הפסטיבל כמו מים, והסמים הקלים שריחפו באוויר, לא נרשמו שיכורים מגעילים או מסטולים מעיקים. רק אהבה. ורוגע. מוזר אך עובדתי. האירופאים הם עם מתורבת. לא דוחף בתורים, לא עוקף, ואפילו מתנצל כשהוא דורך עליך. הם גם יודעים להתחיל הופעות בזמן, להתארגן בקמפינג כמו שאף ישראלי-יוצא-צבא לא יודע, ונראה שעיקר הפאזה של נוכחי הפסטיבל היא כזו - הם בדיוק בגיל של לעבור מפסטיבל למשנהו, להקים את האוהל שלך, ורק לראות הופעות רוק. אלה חיים!

פיזית - כששואלים אותי איך היתה החופשה אני אומרת שזו לא היתה ממש חופשה. יותר חווית מילואים –הישרדות שטח ותנאי מזג אוויר, עם הרבה מאוד מוסיקה טובה ואנשים יפים.שזה לא רע, רק שחוזרים עם שברי הליכה, קחו בחשבון.תור של קילומטר למקלחות,מקלחת חפוזה במים פושרים ב 7 בבוקר, 14 מעלות, שירותים כימיים למאה אלף איש (למרות שזה המקום לציין שהם הצליחו לשמור על תנאי הגיינה סבירים ביחס לכמות האנשים, ואפילו טיפלו במשתנות הגברים בצורה מקורית - פשוט שמו אותם לאורך הגדרות) ,עמידה של 10 שעות ממוצע על הרגליים, הליכות הליכות, בוץ וקר. היה מחשל.

מתוקתקת - כל הנושא של הליין אפ שם הוא מטורף.אי אפשר להיות בכל ההופעות,למרות שהבמות קרובות יחסית מבחינת הליכה ומאפשרות זגזוג.אבל איך אפשר לזגזג?? זגזוגים נרשמו רק בפעמים בודדות,בהן נאלצנו לפגוש אנשים נוספים, בשל אילוצי שעה או מיקום דוכן הוופל הבלגי הקרוב.
היו הופעות שוויתרתי עליהן מראש,וכאלה שמצאתי את עצמי בהן בצורה די ספונטנית.היה טוב.זרם.אי אפשר היה להספיק את הכל,והיה צריך לברור, כי בכל זאת,צריך גם לנוח בין הופעה להופעה.ואני יכולה להגיד בלב שלם שהזמן נוצל כהלכה והיה מדהים.לפעמים עדיף לזרום עם משוט במקום לכוון את הסירה מראש.את החשובים ביותר ראיתי,והיו אפילו הפתעות.

מצולמת - יחסית לאדם נורמלי צילמתי הרבה.יחסית לעצמי, די מעט.הם בכלל לא מרשים להכנס לשם עם מצלמות ,הייתי צריכה להבריח בתיק. היו שם אנשים עם מצלמות כיס קטנות,הם גם אלה שאחראים כנראה על כל הסרטונים הבאים,שיתנו לכם קמצוץ אווירה,אם אתם בעניין. את ההופעות כמעט ולא צילמתי, הייתי פשוט נרגשת מדי.אבל תיכף נגיע לזה.אם הגעתם עד לכאן אתם בוודאי צמאים לקצת מוסיקה לווריד, להבין על מה אני מדברת.מוסיקלית כמובן.אז אספתי למענכם קמצוץ קטן של דוגמיות,לעיתים לא שלמות ובאיכות מאכזבת,אבל עדיין מצליחות להעביר קצת ממה שהיה שם.עוד על ההופעות במהלך השבוע,על פי ימי הפסטיבל.
הרייב המטורף של מובי
דאפי מביאה אותה ברחמים, לקהל מחומם כהלכה
ניל יאנג עושה ביטלס (בביצוע שכמעט והרג אותי במקום)
רדיוהד הורגים אותי סופית עם nudeויש כמובן את עניין התמונות.חיברתי לכם קצת תמונות שצילמתי, להשלים לכם קצת אווירה ויזואלית,לפני שמתחילים את השבוע הזה. (הווידאו המלא יעלה באתר התמונות שלי, כשזה יסתיים ויושק לו בקרוב אני מקווה).
בהמשך השבוע עוד על ההופעות, תבואו.
שיהיה בוקר טוב!

בוקר טוב!

הפוסט הפותח את אירועי סיכום הפסטיבל מוכן כבר.הבעיה נעוצה דווקא בשירותי העלאה שמסרבים להעלות לי בעקשנות את הוידאו כבר מאתמול בלילה.

מה שאומר שממתק הבוקר שלכם יגיע באיחור היום,עימכם הסליחה.

למי שבכל זאת רוצה להתעורר בינתיים עם משהו,הנה :